פרשת כי תבוא - חס"ה לשבת

איך יכולים עם ישראל להינצל מהקללות? למה חששו גבאי הצדקה לבקש מעשיר גדול עבור הנזקקים? ומה הדבר הנכון ביותר לעשות בין התקיעות? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת כי תבוא

יום חמישי י״ב אלול תשפ"ו | 25.08.2026 | 15:10

חידוש

כל חודש אלול הוא חסד ורחמים

אנחנו מתקרבים ליום הדין הגדול והנורא, ומכיון שאין דרך טבעית לעמוד לפני הקב"ה בדין ולצאת זכאים, כמו שנאמר (תהלים קמג, ב) ואל תבא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי, לכן נתן לנו הקב"ה שלושים יום לפני ראש השנה לחזור בתשובה והם ימי רחמים ורצון, כולם "דרגא דחסד". וידוע מה שהגר"א ע"ה היה אומר שכל חודש אלול הוא חסד ורחמים (עי' בביאור הגר"א על יונה על הפסוק "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת"), ובפרט מתאריך כ"ה באלול, כי באותו זמן של בריאת העולם עדיין לא היה מי שיעבוד את השם יתברך, והקב"ה הנהיג והעמיד את העולם בחסד, ועתה בימים אלו ישנה את אותה ההארה, והעולם עומד בחסד, ולא בזכות מעשנו.

לכן צריך להתעורר מאוד בתשובה, ומי שיותר קרוב לקב"ה ולומד תורה ומקיים מצוות יותר, ובפרט במצות התשובה, מרגיש את הארת החסד. ידוע המשל של הסבא מקלם זצ"ל על סוחר שקנה סחורות רבות על מנת להבריח את הגבול ולמכור שם סחורתו בלי מכס, ואז ירויח הון עצום ויהפוך להיות עשיר גדול. לשם כך שכר עגלון ממולח היודע את הדרכים והשבילים המיוחדים להבריח את הגבול. כאשר יצאו לדרך דפק לבו של הסוחר, האם יצליח לעבור את הגבול בשלום ולהתעשר, או חס ושלום יתפס ויחרימו את כל רכושו ויוליכו אותו לכלא וכו'. אולם העגלון בתחילה לא פחד, הן לא כל כך נורא אף אם יתפסוהו לכל היותר יחרימו את סוסו וכו' וכך כל הדרך היה רגוע. אך כאשר הגיעו אל שערי הגבולות החל לרעוד. אמנם הסוסים, היו רגועים במשך כל הזמן, ולא חשו בסכנה כלל ועיקר ומורא לא עלה על ראשם.

והנמשל הוא, הסוחר הגדול הוא דוגמת עובד ה' גדול, הן כבר מתחילת חודש אלול, מתחיל לפחד, ועושה חשבון נפש ומתקן את מעשיו וכו', ואילו הבינונים, הם כמו העגלון, מפחדים פחות, ורק לקראת ראש השנה מתחילים לחזור בתשובה. והפחותים ביותר, הם כמו הסוסים, שכלל לא מפחדים, ואפילו כשנמצאים בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, אינם מרגישים שום פחד ממעשיהם. ולכן אנחנו צריכים להתעורר כבר עכשיו שלא יהא מאוחר.

"וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (כז, יא)

כתב הרב חיד"א בנחל קדומים (כאן אות י"א) משה את העם ביום ההוא ראשי תיבות "מאהבה" לרמוז, שאם יהיו אוהבים זה את זה, ינצלו מהקללות. וכן לאידך גיסא הברכות לא יחולו על ראשם אלא כשיהיו אוהבים זה את זה (ליקוטים מכתב יד). ודבר זה מסתדר להפליא עם מה דאמרו בזוהר (חדש ח"א דף צ"ז ע"א) דתוכחות אלו של כי תבוא נתקיימו בחורבן בית שני שגלו משום שנאת חנם, ולכן "חנם" עולה בגימט' צ"ח, ונתקיימו צ"ח קללות, ובעזרת השם יתברך כשנהיה אוהבים זה את זה, אז נתברך מן השמים, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

סיפור

"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם" (כו, טו)

מעשה באיש אחד הנקרא בן מביא יין, איש עשיר ונדיב מאד לעשות צדקה, הלכו שלוחי דרבנן לאותה העיר לגבות צדקה לצורך פרנסת חכמים וחשבו לילך אליו להתרימו, כי הוא נדיב גדול. הלכו לביתו ולא מצאוהו. הלכו בשדה ומצאוהו. עמדו מרחוק, שמעו לבנו ששואל מאביו מה אקנה לכך היום לאכול ? אמר לו בטרוכסימון (פירוש מין ירק או לפת). אמר לו מטרוכסימון חשובין או מפחותין שהן בזול? אמר די בשל אתמול שהם כמושין והם בזול. כששמעו זאת חכמים אמרו כיצד נלך אצל זה האיש שהוא מצמצם כל כך באכילתו, וכנראה ירד מנכסיו, נלך ונעשה את המגבית בעיר ואחר כך נבוא אצל זה. הלכו ועשו מלאכתם בעיר ואחר כך חזרו אצלו. נתנו לו שלום, אמרו לו אנו שלוחי דרבנן שלוחי מצוה, תן נדבה לצורך חכמים. אמר להם תלכו לביתי ותאמרו לאשתי שתתן לכם מדה א' של זהובים. באו ואמרו לאשתו ככל אשר ציווה בעלה. אמרה להם, היאך אמר בעלי, מדה גדושה או מחוקה? אמרו לה סתם אמר לנו. אמרה אני נותנת לכם מדה גדושה, ואם יאמר לי בעלי שלא היה רצונו בגדושה, אומר לו שיפחות את המותר מכתובתי. נתנה להם מדה גדושה של זהובים, תמהו חכמים מעושרם ומהנהגתם ומותרנותה של האשה וברכו אותם.

הלכו אצל בעלה ואמרו לו המקום ימלא חסרונך. אמר להם היאך נתנה לכם, מדה גדושה או מחוקה? אמרו לו גדושה נתנה לנו, ואמרה אם לא יקבל בעלי, אני פוחתת המותר מכתובתי. אמר להם אני גם כן היה דעתי בגדושה, ולא אמרתי בפירוש, שהייתי מכיר באשתי שהיא ותרנית ונדיבה ותתן מדה גדושה מעצמה. שאל אותם ומדוע לא באתם אצלי בתחלה? אמרו לו, לפי ששמענו שהיית אומר לבנך שתקנה לנו ירקות כמושין שהם בזול, ואמרנו, וכי אפשר אדם שיש לו עושר גדול אוכל ירקות כמושין וזלילין? אמר להם אני לצורך גופי רשאי לצמצם, אבל לצורך בוראי איני רשאי לצמצם, ברכו אותו ונפטרו לשלום. עד כאן.

אשרי אנוש יעשה זאת, ויפתח ידו לצדקה, וגם ישתדל שיתנו אחרים, ובזה מייחד שמו יתברך, ומקרב הגאולה, ומרבה שלום לעצמו ולכל העולם, שנאמר (ישעיה לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום. וכמו שכתוב באבות (פרק ב' משנה ז') מרבה צדקה מרבה שלום, יהי רצון שנזכה לעשות רצון בוראנו, ולעבדו בלבב שלם. אמן כן יהי רצון.

הלכה

תקיעת שופר

א. ידקדקו אחר תוקע הגון בעל תורה ומעשים טובים, וראוי שילמד כוונות התקיעות מזוה"ק, ואם לא נמצא תוקע שיודע לכוין סודות התקיעות, ראוי שלפחות יהיה המקרא יודע בכוונות.

ב. נכון שהגדול בתורה ובמעשים שבציבור, יעמוד לפני התקיעות ויאמר לפני הקהל דברי כיבושין כדי לעוררם לשוב בתשובה שלמה, ומנהג ק"ק חסידים "נהר שלום" שעומד החכם ואומר המוסר של מו"ר הרש"ש זיע"א ואח"כ אומרים קדיש על ישראל.

ג. קודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר, שעיקר המצוה בשמיעה. ויאחז השופר ביד ימין וטוב שגם יתקע בצד ימין, ויהיה השופר מכוסה. וביום הראשון יוסיף התוקע לברך שהחיינו. והמנהג לתקוע על הבימה שהספר תורה מונח עליה כדי להזכיר זכות קבלת התורה, ומעמד הר סיני.

ד. נשים, פטורות מן הדין מתקיעת שופר, כי זו מצות עשה שהזמן גרמא. ואשה שקבלה על עצמה מצות שמיעת קול שופר בראש השנה, ובכל שנה היתה באה לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ושנה אחת נאנסה מחמת חולי וכיו"ב ולא יכלה לבוא לבית הכנסת, אם אפשר טוב שיבא התוקע לביתה ולהשמיעה קול השופר, בלי ברכה. ואם אי אפשר, אינה צריכה התרה על מנהגה. ורק אם רוצה לבטל מנהגה לתמיד, צריכה התרה על שלא אמרה "בלי נדר". ואם התכוין בעלה לפוטרה בהתרת נדרים שנוהגים לעשות בערב ראש השנה, אינה צריכה התרה.

ה. מנהג רבנו האר"י ז"ל והרש"ש זיע"א לעשות הפסקה בין סדר לסדר, בין תשר"ת לתש"ת, ובין תש"ת לתר"ת, ולהתוודות בפה בלחש שלא ישמעו הדברים לאוזניו. ואם לא עושים הפסקה אין להתוודות אלא בלב, וגם התוקע עצמו מתוודה בפה וכן מנהג ישיבתינו ק"ק חסידים "נהר שלום" מזמן מו"ר הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי שרעבי זצ"ל.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!